תזונה במחלקות פנימיות

עור הינו האיבר הגדול ביותר בגוף האדם ומשמש כמחסום פיזי וחיסוני חשוב בפני נזקים סביבתיים, זיהומים וטראומות.
תקינותו של העור, גמישותו ויכולתו להחלים מתבססות לא רק על גנטיקה וגורמים סביבתיים, אלא במידה ניכרת גם על מצב תזונתי מיטבי .

במהלך החיים, ואף ביתר שאת במצבי מחלה או אשפוז, נדרשים לעור מגוון רכיבי תזונה החיוניים לתפקודו התקין :

• מים – שמירה על לחות גמישות העור כמחסום פיזי
• חלבונים – בסיס למבנה הרקמה, ריפוי פציעות, ולשמירה על אלסטיות.
• ויטמינים – כגון ויטמין C הדרוש לבניית קולגן, ויטמין A הנחוץ לחידושתאי אפיתל, קומפלקס ויטמין B לבריאות הקרום הרירי, ווּיטמין D לוויסות חיסוני ודלקתי.
• מינרלים – אבץ לתיקון תאי, ברזל לחמצון תקין, סלניום ונחושת לפעילות נוגדת חמצון .
• חומצות שומן חיוניות – לשמירה מבנה ממברנות התאים כמו גם ווסות תהליכי דלקת והחלמה ממצבי פגיעה שונים בעור.
• חסרים באותם מרכיבים פוגעים בשלמות מחסום העור, עיכוב ריפוי פצעים, ועלייה בסיכון לזיהומים, לגרד, לדלקות עור ולהופעת מחלות עור שונות .
  ברוב המקרים, הקפדה על דפוסי אכילה מגוונים ומאוזנים, לצד זיהוי וטיפול מוקדם בחסרים תזונתיים, מאפשרת למנוע או למזער נזקים אלו ולתרום לבריאות כללית מיטבית של העור.
  
  

מחלות עור שונות או מצבי עור קשים דורשים לעיתים טיפול באשפוז .
מצבי עור שונים כאילו דורשים התייחסות תזונתית ייחודית במסגרת אשפוזית . מחקרים עדכניים מצביעים על כך שתזונה לקויה היא לא רק זרז להתפתחות מצבי עור מורכבים , אלא לעיתים גם המופע הראשוני של חסר תזונתי . טיפול תזונתי יעיל עשוי למנוע סיבוכים , לקצר את האשפוז ולזרז תהליכי ריפוי .

קשר בין תזונה ומצבי עור באשפוז
חסרים תזונתיים נפוצים באשפוז: חולים מאושפזים נוטים להיות במצב קטבולי בשל מחלות כרוניות, זיהומים, תסמונות ספיגה ירודה  או שימוש בתרופות.
מצבים אלה מעלים את הסיכון למחסור בחלבון, ויטמינים A, C, D, B, מינרלים ( אבץ , נחושת , ברזל , סלניום ) וחומצות שומן חיוניות — כולם חיוניים לבריאות העור.

ביטויים עוריים: חסרים תזונתיים עלולים להופיע כקשקשת, יובש, התכהות או הלבנה מקומית של העור,  פצעים שאינם נרפאים, דימומים, פריחה אופיינית, דלקות או נטייה לפתח זיהומים ופצעי לחץ.

אוכלוסיות בסיכון: אשפוז ממושך, גיל מתקדם, הפרעות אכילה, מחלת מעי דלקתית, מחלות והפרעות כרוניות מטבוליות כמו סוכרת מחלה סיסטמית חריפה או מצב נפשי דחק מגבירים את הסיכון וכן תרופות כמו טיפול בסטרואידים.

אי לכך הטיפול התזונתי הינו חלק בלתי נפרד ממערך הטיפול במחלקת עור , מטרתו :

• לסייע ולתמוך בהחלמה וריפוי של פצעים קשיי ריפוי, כוויות, פצעים בפה ועוד
• לשפר ולטפל בתופעות לוואי הקשורות במחלת העור או בטיפול במחלה
• לאתר, למנוע ולטפל במצבי סיכון תזונתי כמו תת תזונה, פגיעה במסה וכח השריר
• לטפל ולאזן מחלות כרוניות נלוות של המטופלים כמו סוכרת, מחלות כיליה ועוד .
• התמיכה תזונתית מותאמת למצב המטופל ולוקחת בחשבון את הטיפול הרפואי הניתן במהלך האשפוז .
• היעוץ התזונתי ניתן באופן פרטני על ידי תזונאית קלינית מוסמכת על ידי משרד הבריאות.

באילו מצבים מומלץ לפנות לדיאטנית ?

• רגישות / אלרגיה למזון.
• מעורבות של המחלה העורית במערכת העיכול.
• פצעים קשיי ריפוי לתמיכה תזונתית מותאמת.
• תופעות לוואי של טיפול תרופתי / מהלך המחלה - שינויי טעם , חוסר תאבון , בחילות ועוד.
• טיפול ממושך בסטרואידים.
• לפני ואחרי ניתוחים .
• הזנה תוך ורידית / זונדה / PEG – לצורך הזנה חליפית.

הצוות הרפואי והסיעודי של המחלקה מערב את הדיאטנים ופונה לבקשת יעוץ תזונתי במצבים בהם מזוהה סיכון תזונתי ו / או דרישות תזונתיות יחודיות בהתאם להנחיות ומצבים שלמד לזהות כדורשים טיפול תזונתי קליני אישי.

אשפוז במחלקה נוירוכירורגית נחוץ כאשר קיימים מצבים רפואיים דחופים או חמורים הפוגעים במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית , הדורשים טיפול ניתוחי , קפדני ולעיתים גם טיפול אינטנסיבי ומעקב מתמשך .

בין המצבים המרכזיים הדורשים אשפוז וטיפול נוירוכירורגי :

• גידולים שונים - כמו גידולי מוח או חוט שדרה, גידולים ראשוניים (כגון גליות , מנינגיומות)
• פגיעות ראש וחוט שדרה טראומטיות: חבלות בעקבות תאונות דרכים, נפילות, פציעות ספורט ועוד. מצבים אלו עלולים להתבטא בשברים בגולגולת, שטפי דם מוחיים, פגיעות מוחיות קשות ושיתוק .
• דימומים מוחיים ושטפי דם תוך - גולגולתיים - כתוצאה מטראומה, קרע כלי דם ( לדוג ' מפרצת – אניוריזמה ) או מומים מבניים של כלי דם (כגון מום עורקי - ורידי).
• הידרוצפלוס - הצטברות נוזלים תוך - מוחיים בשל חסימה, הפרשת - יתר או ספיגה לא תקינה של נוזל המוח, המובילה לעליית לחץ על המוח ודורשת לעיתים התקנת שאנט.
• מומים בכלי הדם של המוח וחוט השדרה - כגון מפרצות, מום עורקי - ורידי, פיסטולות, דלף נוזל שדרה ועוד.
• מחלות ניווניות של עמוד השדרה - הצירויות קשות של תעלת השדרה , דיסקים פרוצים, פגיעות בחוט השדרה ופגיעות עצביות קשות הדורשות ניתוח דחוף .
• זיהומים חריפים במערכת העצבים המרכזית - דלקת קרום המוח ( מנינגיטיס ), מורסות מוחיות וזיהומים בעצמות הגולגולת או עמוד השדרה .
• אפילפסיה שאינה מגיבה לטיפול תרופתי במצבים מסוימים, או ניתוחים להפרעות תנועה קשות, כמו בתסמונת פרקינסון.
• מקרי חירום נוירוכירורגיים - בצקות מוחיות, פגיעות פתאומיות בראייה או בשמיעה עקב לחצים מקומיים, סיבוכים נדירים אחרי ניתוחים, וטיפולים נוספים במצבי חירום.
  
  כל המצבים המוזכרים לעיל דורשים לרוב אשפוז במחלקה ייעודית , צוות רב - תחומי , מערכות ניטור מתקדמות והתערבויות ניתוחיות או אנדוסקופיות מדויקות
  ההתערבות התזונתית משתלבת כחלק מצוות רב - תחומי , הכולל רופאים, אחיות , דיאטניות , על מנת לתת מענה שלם ומותאם אישית לכל מטופל ומטופלת , לכן ההתערבות התזונתית נערכת במקביל להערכה רב - תחומית .
  
  הצוות הרפואי והסיעודי של המחלקה מערב את הדיאטנים ופונה לבקשת יעוץ תזונתי במצבים בהם מזוהה סיכון תזונתי ו / או דרישות תזונתיות יחודיות בהתאם להנחיות ומצבים שלמד לזהות כדורשים טיפול תזונתי קליני איש.
  
  הטיפול התזונתי במחלקה נוירוכירורגית הוא חיוני בתהליך ההחלמה וההתמודדות עם מצב נוירוכירורגי רפואי מורכב, הן בשלב האשפוז והן לאחריו .
  למטופלים הנוירוכירורגיים ישנם צרכים ייחודיים ודגשים תזונתיים מיוחדים, בשל סוגי הפגיעות, הסיבוכים האפשריים והדרישות הפיזיולוגיות המוגברות בתקופת ההחלמה.
  
  דגשים ייחודיים בטיפול התזונתי במטופלים נוירוכירורגיים :
• הגברת צריכה אנרגטית וחלבונית : לאחר ניתוח נוירוכירורגי הגוף מגביר את ההוצאה האנרגטית בכ -50% בתקופה הראשונה ,
  
  
• יש להקפיד תזונה יומית עשירה בחלבון, בכדי לסייע לריפוי הרקמות , מניעת ירידה במסת השריר ושמירה על מצב תזונתי תקין בכל דרכי ההזנה אפשרויות ( דרך הפה כולל העשרות ומזון יעודי, צינור הזנה ואף במקרים מורכבים מתן הזנה תוך ורידית –PN.
  
  
• הסתגלות למצבים של קושי אכילה : מטופלים רבים במחלקה עלולים לסבול מהפרעות בליעה ( דיספגיה ), ירידה בתיאבון , קשיים בלעיסה ובבליעה – מצבים הנפוצים במיוחד לאחר פגיעות מוחיות , מחלות נוירולוגיות , או בשל מצב כללי ירוד . יש להתאים את מרקם המזון וההרכב בהתאם להמלצת דיאטנית וקלינאית תקשורת .
  
  
• מניעת תת - תזונה : תת - תזונה היא תופעה שכיחה במטופלים עם פגיעות נוירולוגיות, ומעלה משמעותית את הסיכון לסיבוכים, פצעי לחץ, ירידה בתפקוד ואף תמותה.
  
  
• איזון של מחלות רקע : בחלק מהמטופלים קיימות מחלות רקע ( כגון סכרת ), שיש לאזן תזונתית במקביל לתקופת ההחלמה .
  
  
• סיבוכים רפואיים / תזונתיים אפשריים : מטופלים המאריכים באשפוז , או אלו שמונשמים לפרקי זמן ממושכים , נדרשים למעקב והשלמה של חסרים תזונתיים , איזון מלחים ( אלקטרוליטים ) ושמירה על סביבה תומכת למניעת זיהומים .
  
  

הטיפול התזונתי כולל :

• הערכה ואבחון של תת תזונה באמצעות כלי אבחון מתוקפים המתייחסים למדדי משקל / ירידה במשקל, צריכת מזון / ירידה בצריכת מזון , פגיעה במסת שריר ועוד.
  
  
• הערכה של דרכי הזנה אפשריים ומרקם מתאים - חשוב לשמור על עצמאות מרבית באכילה , תוך שמירה על הוראות הבטיחות ( מניעת נפילות וסיכון אספירציה , שינוי תנוחות בזמן ואחרי האכילה ).
• תוכנית תזונתית מותאמת למצב הרפואי קליני בתזונה עשירה באנרגיה ובחלבון באמצעות מזון , מזונות העשרה ומזון יעודי מותאם מרקם , ולעיתים במצבים נדרשים הזנה בזונדה.
  
  
• מעקב דינמי אחר הטיפול התזונתי בהתאם לשינויים במצב הקליני רפואי.
  
  
• שחרור מהמחלקה מלווה בהדרכה תזונתית מותאמת למצב התפקודי והרפואי של המטופל.

• תזונה ים תיכונית: דיאטה עשירה בפירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, שמן זית ודגים, ועשירה בחלבונים רזים, הוכחה כיעילה בהפחתת הסיכון לשבץ ומחלות לב וכלי דם בהשוואה לדיאטה דלת שומן. ניסוי PREDIMED הראה הפחתה של עד 30% בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, כולל שבץ, בקרב אלה שהקפידו והתמידו בתזונה זו.
  
  
• הפחתת שומנים רוויים וטראנס: המלצה להמעיט בבשר אדום, חמאה, מרגרינה, גבינות שמנות וביצים, ולהעדיף שומן בלתי רווי משמן זית, אבוקדו, טחינה ואגוזים. הפחתת שומנים אלו תורמת לאיזון רמות הכולסטרול ומפחיתה טרשת עורקים – אחד הגורמים המרכזיים לשבץ.
  
  
• הפחתת צריכת מלח: צריכה גבוהה של נתרן מעלה את לחץ הדם, שהוא גורם סיכון מרכזי לשבץ מוחי. מומלץ להגביל את צריכת המלח ל-5–6 גרם ביום, ולהעדיף מזון טרי על פני מעובד שכן מזון מעובד מכיל כמות רבה של מלח.
  
  
• הגדלת צריכת דגים: תוספת של 2–3 מנות דג בשבוע (בעיקר דגי ים עשירים באומגה 3) מפחיתה את הסיכון לשבץ באופן מובהק.
• שילוב של קפה, תה ושוקולד מריר: מחקרים מצביעים על כך ששתיית 3–4 כוסות קפה או תה ביום וכן אכילה מתונה של שוקולד מריר קשורות לירידה בסיכון לשבץ.
  
  
• הגבלת אלכוהול: צריכה גבוהה של אלכוהול מגבירה את הסיכון לשבץ, במיוחד בקרב גברים. צריכה מתונה או הימנעות עדיפות למניעה.
• הפחתת משקאות ממותקים ומזון מעובד: להפחית צריכה של סוכרים פשוטים ומשקאות קלים, שעשויים להגביר את הסיכון להשמנה, סוכרת ומחלות כלי דם.
  
  
• מעקב אחר מצב תזונתי ומעקב רפואי: ניטור לחץ דם, סוכר, כולסטרול ומשקל הגוף, וכן הקפדה על תפריט אישי בהתייעצות עם דיאטנית מקצועית.
  
  
• פעילות גופנית סדירה כהשלמה לטיפול התזונתי: לפחות 150 דקות שבועיות של אימון אירובי (הליכה, שחייה, אופניים), מאפשרת איזון לחץ דם, סוכר ושומנים ומפחיתה סיכון לשבץ.

• שבץ מוחי חריף: אירוע חמור המחייב טיפול מיידי – המסת קרישים תרופתית, צנתור מוחי ואשפוז ביחידה ייעודית לשבץ.
• פגיעות ראש או פגיעות נוירולוגיות אחרות: לרבות מחלות ניוון שרירים, טרשת נפוצה ומחלות נוירודגנרטיביות נוספות, הגורמות להפרעה בתפקוד מוטורי, נשימתי או קוגניטיבי.
• הפרעות קוגניטיביות קשות: דמנציה, אלצהיימר והפרעות זיכרון שמחייבות אבחון, איזון תרופתי והשגחה.

• הפרעת בליעה (בהתאם ליעוץ של קלינאי/ית תקשורת)
• ירידה בלתי רצונית במשקל, ירידה בתיאבון ובצריכת המזון הכללית
• חוסר איזון באלקטרוליטים (אשלגן, מגנזיום, זרחן)
• צורך בהשלמה תזונתית של תוספי תזונה בהתאם לבדיקות הדם ולהערכה התזונתית
• סוכרת לא מאוזנת
• פצעי לחץ בדרגות השונות
• צורך בהזנה עם צינור הזנה קיבה (זונדה או PEG)
• יציאה מאיזון של מחלת הפרקינסון והפרעת התנועה
• יציאה מאיזון במחלת האפילפסיה
• לאחר אשפוז ממושך

• קבלה והערכה תזונתית מלאה:
  -שאלון להערכת המצב התזונתי Subjective Global Assessment (SGA), , התייחסות לרקע הרפואי והסוציאלי של המטופל, תשאול מקיף לגבי הרגלי האכילה, סקירה של בדיקות המעבדה
  
  
• מתן המלצות תזונתיות המותאמות אישית לצרכים ולהרגלים של כל מטופל או מטופלת באמצעות תוכנית תזונתית מותאמת אישית בהתאם לאפיון המטופל/ת מבחינת גיל, הרקע הרפואי והיכולת התפקודית :
  
  
• אופן ההזנה האפשרית (אכילה דרך הפה או באמצעות צינור- זונדה או PEG).
  
  
• בחירת סוג ההזנה המתאים עם מזון רפואי ייעודי המותאם למצב הרפואי.
  
  
• התאמת מרקמי המזון ליכולת הבליעה בהתאם להערכת בליעה של קלינאי/ית תקשורת
  
  
• ניסיון התקדמות הדרגתית ליכולת אכילה עצמאית / מרקם רגיל ככל הנתן תוך שמירה על מצב תזונתי תקין והנאת אכילה

• ירקות טריים ומבושלים – לפחות 2 מנות בכל ארוחה עיקרית, רצוי לגוון בצבעים להבטחת קשת נוגדי חמצון ומינרלים.
• פירות – 1–2 מנות ביום ( יותאם לפי פרופיל מטבולי של כל מטופל)
• דגנים מלאים – לחם מחיטה מלאה, שיבולת שועל, קינואה, פסטה מלאה.
• קטניות – עדשים, שעועית, חומוס, אפונה. מקור חשוב לחלבון וסיבים תזונתיים.

• שמן זית כתית מעולה הוא מקור השומן העיקרי – לבישול, תיבול וסלטים. מחקרים מייחסים לשמן זית השפעה מגנה על הלב.
• הוספת אגוזים, שקדים, גרעינים, טחינה ואבוקדו בצורה מגוונת בארוחות

• דגים: לפחות פעמיים בשבוע (סלמון, טונה, מקרל) – עשירים באומגה 3.
• עוף והודו: בתדירות מתונה, כתחליף לבשר אדום.
• בשר אדום וחמאה: בכמות מזערית בלבד – עדיף להמעיט ככל האפשר.
• מוצרי חלב: גבינות ויוגורט עד 5% שומן
• ביצים: עד 5 בשבוע או בהתאם להמלצת דיאטנית.

• שתייה עיקרית: מים, מומלץ שלא לצרוך שתיה מתוקה או דיאט
• אלכוהול / יין אדום: בהתאם להנחיות רופא / טיפול תרופתי

• צמצום צריכת סוכר, מאפים מתוקים, ממתקים, משקאות ממותקים.
• הגבלת מלח באמצעות שימוש בתבלינים, עשבי תיבול, שום ובצל – להגברת טעם באופן טבעי ללא מזון מעובד

• דגש על בישול טרי בבית ושימוש במרכיבים מקומיים.
• ארוחות משפחתיות, קצב אכילה איטי, וטיפוח קשרים חברתיים כחלק מההרגלים – נמצא שמסייעים להתמדה ובריאות כללית.
• שילוב פעילות גופנית יומיומית – כחלק מהתרבות ומהשגרה.

• רמות אשלגן/זרחן גבוהות בדם
• חוזר איזון בנוזלים
• ירידה בתאבון
• ירידה במשקל היבש
• לפני/ אחרי ניתוח
• לאחר אשפוז ממושך
• סוכרת לא מאוזנת
• נוכחות פצעי לחץ
• לקראת השתלת כליה

פרה-דיאליזה  - הפחתת חלבון, מלח, זרחן ואשלגן, שמירה על אנרגיה :

• הגבלת צריכת החלבון בתזונה: מחקרים תומכים בכך שדיאטה מוגבלת / מופחתת בחלבון (כגון ביצים, עוף, דגים ומוצרי חלב) יכולה להאט את קצב התקדמות המחלה. 
• הגבלת מלח (נתרן): הפחתה בצריכת מלח (נתרן) יכולה לסייע באיזון לחץ הדם, בהפחתת הפרשת החלבון בשתן ובהפחתת הצטברות נוזלים.
  
  
• הגבלת זרחן ואשלגן בתזונה: במצב של מחלת כליה כרונית, עלולה להיווצר בעיה בסילוק עודפי מינרלים מהגוף כגון זרחן ואשלגן אשר תבוא לידי ביטוי ברמות גבוהות שלהם בדם, מצב העלול לסכן את בריאותו של המטופל. במצבים אילו יש להגביל את צריכת הזרחן והאשלגן בתזונה ובכך למנוע סיבוכים משמעותיים כגון הפרעות בקצב הלב, פגיעה בכלי הדם ובעצמות.
  
  
• שמירה על איזון קלורי: חשוב לספק כמות קלוריות מתאימה במטרה למנוע תת־תזונה או פגיעה בכוח ובמסת השריר (סרקופניה) , אשר שכיחים יותר במצבים אילו עקב המגבלות התזונתיות והסימפטומים של המחלה.
  
  
• העדפת תזונה ים־תיכונית: צריכה גבוהה של ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ודגים, לצד הפחתת בשר אדום וסוכרים, נמצאה כמפחיתה תחלואה ותמותה במחלת כליה. יחד עם זאת יש לבצע את ההתאמות הנדרשות בהתאם.
  
  
• למגבלות של כל מטופל ומטופל (למשל, במטופל שרמות האשלגן שלו בדם גבוהות נדאג לשלב ירקות דלים באשלגן).
  
  
• התאמת תוכנית תזונתית אישית: התאמת התוכנית התזונתית למטופלים עם מחלת כליה היא מורכבת וכוללת התייחסות לכל אותם פרמטרים שעלולים לדרוש הגבלה כגון אשלגן, זרחן , חלבון, נתרן ונוזלים. יש להתאים את התוכנית התזונתית באופן אישי לפי דרגת המחלה, מצב תזונתי, גיל, שינויים במשקל, הרגלי אכילה ורקע רפואי נוסף.
  
  
• מעקב תזונתי: יש לבצע מעקב תקופתי אחרי מדדים פיזיים, ביוכימיים וצריכת המזון בפועל, כדי להבטיח עמידה ביעדים ולמנוע חסרים או תופעות לוואי.

הטיפול התזונתי במטופלי דיאליזה - העלאת צריכת חלבון בהתאם לצורך, איזון נוזלים

• קבלה תזונתית במהלכה תינתן התייחסות לרקע הסוציאלי והרפואי של המטופל
• הערכה של מצבו התזונתי הכוללת בדיקה של מסת השריר
• תשאול מקיף לגבי הרגלי האכילה שלו
• סקירה של בדיקות המעבדה
• מתן המלצות תזונתיות המותאמות לו באופן אישי
• מעקב תזונתי של הדיאטן
• במטרה להציע לכל מטופל את המענה המדויק ביותר, הדיאטן עושה שימוש בכלי הערכה ומדידה (מומלץ להביא רישום תזונתי של מספר ימי אכילה, מעקב משקל ובדיקות דם), ביניהם:
• שאלון להערכת הסטטוס התזונתי Subjective Global Assessment (SGA) –
• משקל ו-BMI
• מדידת כוח שריר ע"י מד לפיתת יד Hand Grip))
• מדידת הרכב גוף, לרבות אחוז הנוזלים ומסת השריר, ע"י Bioelectrical impedance analysis (BIA)

   

  אחרי השתלה - חיזוק סטטוס תזונתי בהתאם לדרישות התרופתיות
  למי לפנות
  • דרור בן נח - דיאטן מכון הדיאליזה, רכז תחום תזונה ונפרולוגיה